שם המחבר: havinoti

המטרה שלנו כמחנכים היא לדאוג לשלמותו הנפשית של החניך. כאשר מדובר בתלמיד מתקשה, המשימה הזו קשה מכיוון שהכישלון המצטבר פוגע בתלמיד וגורם לו לתסכול ולתחושת אי שייכות. משום כך

קצירת הצלחות: על המחנך להציב לעצמו אתגר להפוך את התלמיד הזה למצליחן. לשם כך עליו לשאול אותו על מה שהוא בוודאי יודע, להחמיא לו ולדווח להורים על ידיעתו והצלחתו ולהמשיך לשתף אותו בשאלות על מה

אחד הקשיים במהלך החינוכי הוא הציפייה מהילד להתנהגות זו או אחרת. כגודל הפער שבין הציפייה למציאות כך גודל תסכול המחנכים ותחושת הכעס והאין אונים שלהם. הציפייה טבעית, אך במידה רבה היא נובעת

נושאים אפשריים: הפחתת פטפוט, הגברת השתתפות, הארכת משך הזמן שהתלמיד עוקב אחר הכתוב בספר הלימוד, שמתפלל וכו'.
מגדירים את ההתנהגות החיובית שרוצים לחזק

חשוב שהמלמד יתחיל לנהל עם התלמיד שיחות קבועות, במטרה ליצור מערכת יחסים מחייבת וערוץ תקשורת שדרכו יועברו מסרים חינוכיים כללים, הסכמים, הסברים על התנהגות זו או אחרת ושאר בירורים

קיימת עדיפות ראשונית לטיפול בחלק הרגשי. דעו כי חוקי הרגש שונים מחוקי השכל.
אל תראו את הילד כגורם מאיים ואת עצמכם כמסכנים

העולם היום צבעוני ונגיש; חדשות מונגשות לכל גיל בלי התאמה ליכולת הספיגה, והטכנולוגיה שועטת ברחובות ומתעתעת. כל אלו לא היו בדור הקודם, שבו הרבה פחות אנשים אובחנו כסובלים מהפרעת קש"ר. רבים טוענים

להבין שעיקר הבעיה של ילד הסובל מקשיי ריכוז הוא שיש לו דחפים חזקים (סוס גדול) וכוח ריסון חלש או כוח ריסון שאינו מספיק לריסון דחף גדול

רכיבי הריכוז העיקריים נחלקים לשניים:
א. ריכוז התנהגותי
ב. ריכוז לימודי – קשב ניהולי [המערכת האחראית על הפעלת מערכת החשיבה]